"לנאהבים נדמה כי הזמן שהם מבלים יחד הוא יחיד במינו ושונה ממה שמתנסים בו כל האנשים האחרים. על הזמן הזה הם מתרפקים ומתענגים בזיכרונותיהם שוב ושוב. יש בניהם שאפילו זכו להתבגרות התודעה הרוחנית , לתחושה של אחדות פנימית ותחושת קשר עם הטבע כמותה לא חשו מאז היו ילדים.
פרק זמן קצר ראו את העולם לא מבעד לעדשות קצרות ראייה של מצבם השסוע, אלא מבעד לעדשות החלקות והמלוטשות של טבעם המקורי"
(ד"ר הארוויל הנדריקס)
שלב הראשון בנישואים היה שלב הרמוני, ורדרד ונוטף דבש. במילה אחת- "אנחנו".
ה"אנחנו" מככב: ה"יחד" הוא הכי חשוב, הכי קסום, הכי מספק- אידיליה שמזמינה אשליה כאילו כך ייראו החיים מהיום והלאה, מהחתונה והלאה (…."מאז הם חיו באושר ועושר עד היום הזה…")
אבל במציאות, מסיימת האהבה הרומנטית ומתחילים מאבקי הכוחות.
אווירה משפחתית היא מערכת הערכים, אשר לפיה המשפחה חושבת, מרגישה ופועלת.
תחת הכותרת "אווירה משפחתית" נכללים דפוסי התקשורת בין בני הזוג, דפוסי התקשורת בין ההורים לילדיהם
ובעיקר: רמת השיתוף והשותפות בין בני המשפחה.
יותר מתשעים ותשעה אחוזים מהצופן הגנטי של נשים וגברים זהה לחלוטין, אבל שוני קטן זה משפיע על כל תא ותא בגופנו – מהעצבים הקולטים הנאה וכאב ועד תאי העצב המעבירים תפיסה, מחשבות, הרגשות ורגשות.
בעבר, המחקרים נעשו על גברים והניסויים המדעיים נערכו על זכרים, ואת התוצאות השליכו על שני המינים במחשבה שגברים ונשים פועלים ומגיבים אותו הדבר (בריזנדיין, 2006)
כיום, בעקבות המדע, אנו מגלים הבדלים מהותיים בין מוח הגבר למוח האישה.
