האם קיים שוני ביולוגי ונפשי בין גברים לנשים?
האם השוני הזה מולד ובעצם אנחנו צריכים לקבל אותו כגזירת גורל, או שהוא נגרם בעקבות חינוך וציפייה חברתית תרבותית?
בפגישותיי עם זוגות בעקבות עבודתי כיועצת זוגית, פעמים רבות אני נתקלת במקרים בהם בני הזוג מגיעים למצבים של תסכול עמוק, פגיעה רגשית ואפילו תחושות בגידה, רק בגלל חוסר ההכרה בשוני הבסיסי בין הגבר לאישה. שוני המשפיע על צורת החשיבה, על התגובתיות, על דרכי ההתמודדות במצבים שונים ועל ביטויי הרגש שלהם.
כאשר מפנימים בני הזוג את עובדת היותם שונים במהותם, ומקבלים את ההבדלים הקיימים, יורדת רמת המתח ביניהם בצורה משמעותית. הם לומדים להבין, למשל, כי הם מתכוונים לאותו הדבר, גם אם מדברים בשפה שונה, או שהם מביעים רגש בצורה שונה אחד מהשני, למרות שהרגש עצמו יכול להיות דומה.
הבנת העניין מקלה מאד על בני הזוג, אשר לומדים להבין שהשוני ביניהם הגיוני ולגיטימי. נוצרת נורמליזציה שמפחיתה את התסכול והחשש של בני הזוג, אשר בטוחים פעמים רבות ש”אינם מתאימים” בגלל ההבדלים ביניהם והפערים שנראים לעיתים חסרי סיכוי לגישור.
אני רואה אצל הזוגות שאני עובדת איתם, שקל להם לקבל שוני ביולוגי, כיוון שזהו “מצב נתון” ובלתי ניתן לערעור, מבחינתם, יותר מאשר שוני תרבותי. תרבות, לדעתם, אפשר ללמוד מחדש, ולכן יש לעיתים ציפייה מבן הזוג ש”ילמד להתנהג”, אבל אין ציפייה שישנה תכונות ביולוגיות מובנות הקיימות בו.
בין כך ובין כך, במהלך המאמר ניתן לראות כי כל המחקרים מצביעים על כך שהשוני בין האיש לאישה אכן קיים, ויש לו השפעה רבה על איכות חיינו, וכי המודעות שלנו וההחלטה כיצד להשתמש במידע הזה, הם אלה שיובילו אותנו לחיות בשלום עם ההבדלים המהותיים הללו, אם לאו.
פרק א’
פרק 1: ההבדלים בין גברים לנשים ביהדות ובמקורות
עניין השוני בין גברים לנשים מקבל במה רחבה ביהדות. במקורות מופיעים לא מעט הבנות, דיונים ורעיונות סביב ההבדלים בין המינים. אף ההלכה נפסקה לא אחת בצורה שונה לגברים ולנשים.
בעצם ההתייחסות להבדלים במקורות, נותנת היהדות לגיטימציה לשוני, יחד עם הכבוד הראוי לכל נפש ולתפקידה המוגדר.
1.1 מהות השוני שבין האיש לאישה
האיש והאישה שונים הם. ניתן לראות זאת בהסתכלות ראשונית על מבנה גופם ובהתבוננות עמוקה יותר, ניתן לראות זאת באופיים ובדרך חייהם. ואמנם, העובדה שהאיש והאישה שונים במהותם אין הכוונה כי אינם שווים בחשיבותם. באה התורה ומגלה לנו את סוד ההבדל: האיש והאישה אינם שווים, אלא משלימים אחד את השני.
יסוד הזוגיות שבין האיש והאישה נקבע בעת הבריאה, ניתן לראות זאת לפי הפסוק: “ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם”. (בראשית, א, כז). שני עניינים מרכזיים ניתן ללמוד מפרשת בריאת האדם: האחד, שהאדם נברא בצלם אלוקים. השני – שצלם אלוקים זה מתגלה על ידי הזכר והנקבה יחד. וכפי שאמרו חכמים (יבמות סג, א) : “כל אדם שאין לו אשה אינו אדם”, שנאמר (בראשית ה, ב) : “זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום היבראם”. (מלמד, 2010).
ואכן, ניתן ללמוד מהפסוקים ששווים האיש והאישה בחשיבותם, ששניהם נבראו בצלם, ואין האדם אלא איש ואישה ביחד. אך כפי שנראה בהמשך, אף כי חשיבותם שווה, שונים הם בתפקידם:
בהמשך תיאור בריאת האדם נכתב: (בראשית ב, יח) : “ויאמר ה’ אלוקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו” וכך ביאר הרב משה אביגדור עמיאל (רב העיר תל-אביב, תרמ”ב-תש”ו) : “עזר כנגדו” האישה לא רק עוזרת לאיש אלא משלימה אותו, עצם העזרה הגדולה ביותר זה שהיא “כנגדו” (מראה לו את הנגד). האישה מאתגרת את האיש, ונותנת לשניהם יחד את היכולת להתמודד ולבנות עולם של עומק משותף ועוצמתי.
היטיב לתאר זאת הרב אליהו כי טוב בספרו איש וביתו: “האיש והאישה, שני מלכים המשמשים בשני כתרים, ומלכותם בשני עולמות… שתי מעלות נפרדות ונכבדות, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה” (כי-טוב, 1977, עמ’ קכ”ה).
האיש והאישה הם שני חלקים שונים המשלימים זה את זה בצורה מוחלטת, בדיוק כמו שני חלקים של פאזל. השאלה מי חשוב יותר ומי חשוב פחות כלל איננה שייכת לעניין. ההבדלים המולדים בין הבעל לאישה נועדו כדי ליצור מצב שבו הם ישלימו זה את זה, כך שבמקום שבו האחד מהם חלש, אולי יוכל האחר להיות חזק יותר. במקום שבו אחד מהם נכשל, יוכל אולי בן הזוג להצליח. כך הופכים שני החצאים לאחד. חיי נישואין נבנים על ידי שני בני הזוג. כאשר אחד מהם מושיט יד כדי לתמוך בבן הזוג שמעד, שניהם יוצאים נשכרים מן המאמץ ומן ההישג כאחד.
מבחינת תפקידיהם, מהווים האיש והאישה שתי בריות נפרדות. לכל אחד מהם ניתנו תפקידים על פי הכוחות הטבועים בו מעצם בריאתו. בחיי הנישואין, משלימים התפקידים הללו זה את זה ומחזקים זה את זה. אולם ראשית, חייב כל אחד מבני הזוג ללמוד לכבד ולהעריך את טבעו השונה ואת מחויבויותיו השונות של רעהו. הבעל ואשתו משלימים זה את זה כאשר כל אחד מהם ממלא את המחויבויות המיוחדות לו מעצם בריאתו.
ההבדלים בין האיש לאישה באים לידי ביטוי במספר דרכים במקורות:
- הלכות שהאיש מחויב בקיומן, ואילו האישה פטורה, ולהיפך. למשל: מצוות-עשה שהזמן גרמן, שהנשים פטורות מהן. ניתן לתהות על עניין זה ולשאול, האם אין האישה מסוגלת לקיים מצוות אלו? האם האישה אינה ראויה לקיימן? אך באים חז”ל ומסבירים את העניין בצורה שמבינה את נפש האישה, ונותנים שני טעמים לעניין:
- . הוטלו עליה משימות חשובות (כבניית הבית, גידולי הילדים ועוד), ולכן פטרו אותה מקיום מצוות שאין לה זמן לקיימן. (משל לחיילי סיירת שהם פטורים משמירות בצבא, כיוון שהם עסוקים בדברים חשובים אחרים, ולא מפני שאינם מסוגלים או אינם ראויים לעלות לשמירות).
ב. מכיוון שייעודה של האישה ותפקידה יותר פנימיים (בפנימיות הנפש), הקרבה שלה לה’ טבעית יותר, ולכן היא לא נצרכת לקיום אותן מצוות, שהרי מהותן לקרב בין האדם לקב”ה.
ה”פטור” שהנשים מקבלות ממצוות התלויות בזמן, מהוות אבן דרך חשובה בהבנה, שמאחורי ההבדלים עומדת הבנת הנפש העמוקה של האדם ותפקידו בעולם.
- הלכות ששני בני הזוג מחויבים בהן, אך כל אחד מהם מקיים אותן בצורה שונה, כדוגמת שימוח בן ובת הזוג לקראת המועד: “חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו” ” “כיצד משמחן?” הקטנים נותן קליות ואגוזים והנשים קונה להן בגדים ותכשיטים נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלים בשר ושותים יין” (רמב”ם הלכות יו”ט).
גם פה ניתן לראות כיצד ההלכה אינה מחפשת שוויון ואינה באה לדמות את האיש לאישה. מאחורי ההבנה העמוקה של מבנה הנפש שלהם, מבהיר הרמב”ם את העניין שכל אחד שמח מדברים שונים. האיש – אוכל משובח מרחיב את ליבו, לעומת אישה ששמחה מאד להתקשט ולהיראות נאה. אין פה דבר נכון יותר או טוב יותר מהשני, אלא עובדה פשוטה שהאיש והאישה שונים במהותם, וכל אחד מהם צריך שישמח את בן / בת זוגו בצורה שאכן תשמח אותו, ולא כפי שהיה רוצה לשמח את עצמו. אנו רואים כי מעבר להבנה הבסיסית במהות השוני, יש פה עניין נוסף שמעלה את הזוגיות בדרגה נוספת: היציאה מה”עצמי” האגואיסטי, והשקעה במחשבה ובמעשה שיעשו טוב לבן או בת הזוג, גם אם זה לא הדבר שהייתי מבקש לעצמי.
- הדרכות, שגם אם אינן הלכות פסוקות, הן מסבירות את השוני בין האיש לאישה ומסייעות לשלום בית. למשל, מצאנו בבבא מציעא (דף נט.) “אמר רב, לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה”. ומפרשים שאישה רגישה מאד, ויכולה בקלות להצטער, ולכן על בעלה להיזהר מאד ולא לצערה, שמא תגיע לידי בכי.
ועוד מצאנו בהדרכות לשלום בית: “שהאיש מקבל פיוס ואין האשה מקבלת פיוס, כיון שנבראה ממקום קשה, הרגש שלה אינו מתפיס מהר, אלא צריך להוסיף פיוס על פיוס, ולהוכיח לה שהוא תקן את זה ולא יחזר שוב על הטעיות” (נדה, דף לא).
מובן מהדברים הנ”ל שמכיוון שהאיש נברא מן העפר, שהוא חומר רך, וקצת רוח או קצת מים מוחקים חריטות שעשו בו, כך שוכח האיש וסולח במהירות. אך האישה נבראה מעצם, מהאיש עצמו, ועצם היא דבר קשה. כאשר חורטים בה ושורטים בה, קשה מאד למחוק את הסימן. כך האישה כאשר היא פגועה, קשה לה לשכוח ולסלוח, ולכן האיש צריך לפייסה פעם אחר פעם עד שתתרצה.
- הבנות והישגים רעיוניים לגבי השוני בין האיש לאישה. כמו בפסיכולוגיה המודרנית, גם חז”ל מבחינים ביכולותיה של האישה בהבנת נפש האדם: האישה רגישה הרבה יותר בכל הנוגע להבנת האופי האמיתי של השני, גם אם היא מכירה אותו זמן קצר. לעומת זאת הגברים הרבה יותר כהי חושים ולא מבחינים באופי זולתם אלא רק לאחר הכרות ממושכת. כפי שנכתב בתלמוד: “אשה מכירה באורחים יותר מן האיש” (ברכות י:).
וכן ניתן ללמוד על אופיו של האיש: “איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש” (יבמות סה:), וכן :” דרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אישה לעשות מלחמה” (קידושין ב:). אופייה הכללי של המלחמה אינו מתאים לאופי הפנימי העדין של אישה, לפיכך הדין הוא שאישה לא תצא למלחמה. וכן מצינו שתכונה זו באה לידי ביטוי גם בכיבוש שהאיש כובש את האשה, כלומר שזו חובתו של האיש לכבוש את ליבה של האשה ולרצותה שתשתתף עמו במעשה המצוה. (בראשית א, כח)
היהדות מכוונת את ההסתכלות שלנו למבט עמוק יותר מכפי הנראה לעין. קל ליפול לדעות קדומות או להלך מחשבה הרווח בציבור שאינו מכיר את היהדות היטב. לעיתים נדמה כי ההלכה מפלה את הנשים, או שהיא נפסקת בצורה לא שוויונית ולא הדדית. אך מבט לעומק חושף אותנו להבנה רחבה מאד של נפש האדם ולצרכיו השונים משל רעהו. אנחנו נחשפים כאן להבנה שהשוויון אינו מתבטא בכך שהמעשים צריכים להיעשות באותו האופן, או שקיום ההלכה צריכה להתקיים באותה הצורה על ידי גברים ונשים, אלא השוויון בא לידי ביטוי בכך שחשיבותו של האיש זהה לחשיבותה של האישה, שטבעו של האיש יבוא לידי ביטוי בקיום המצוות, כשם שטבעה של האישה יבוא לידי ביטוי, גם אם זה מתקיים בצורות שונות.
1.2 מטרת השוני שבין האיש לאישה
בני האדם חסרים. ברגע שהקדוש ברוך הוא ניסר את האישה מהאיש והפריד ביניהם, נמצאים בני הזוג בחיפוש מתמיד אחר הנפש החסרה. רק כאשר שבים ומתחברים שתי הנשמות בברית הנישואין, הם יכולים להיקרא אדם שלם, כמו שנאמר: “זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם”.(בראשית ה, ב).
הסיבות לשוני בין האיש לאישה, נעוצות במספר גורמים:
1. זוגיות מושלמת
איזון הצרכים הבסיסיים בזוגיות: חום, רוך והכלה המאפיינים את האישה, לעומת ביטחון, יציבות וקור רוח המאפיינים יותר את האיש. בני הזוג צריכים לעבוד על ההשלמה הזו בצורה שתחזיק את הבית ותביא אותו לאיזון. לו היו שני בני הזוג שכליים כמו האיש, היה הבית מתנהל ללא רוך וחמימות, גידול הילדים היה נוקשה וחסר הכלה והקשבה. אף אם היו שני בני הזוג רכים ורגשיים כאישה: הבית היה מתנהל בצורה לא יציבה, תלוי-מצב רוח של בני הזוג, ללא תחושת ביטחון ועוצמה שהגבר יכול להקרין.
מכיוון שאלו הם צרכים שכל נפש זקוקה לה, צריכים בני הזוג להימצא במערכת יחסים זוגית כדי לקבל את מה שחסר להם, ובעצם, לדעת להכיל את הניגודיות שלהם.
2. תועלת מרבית לניהול בית
כאשר לכל אחד מבני הזוג תפקיד מוגדר, הנובע מאופיו וכישוריו, באופן טבעי נעשית חלוקת תפקידים בריאה בניהול הבית. בעוד האיש מוכשר לדבר מסוים, לרוב מוכשרת האישה לתפקיד שונה, וכך מכסים בני הזוג את התפקידים השונים בבית.
כמובן, כאשר זקוק האיש לסיוע מצד האישה, על האישה לעזור לו ככל יכולתה על מנת שהבית ימשיך להתנהל בצורה תקינה, ולהיפך. אין זה אומר חלוקה טוטאלית אשר מפרידה את בני הזוג אחד מעולמו של השני, אלא חלוקת תפקידים טבעית שבה כל אחד מביא לידי ביטוי את כישוריו ויכולותיו. וכך, למשל, יכולה האישה לעזור לבעלה בפרנסת המשפחה בעת הצורך, כשם שבעלה יטפל בענייני הבית והילדים כשנצרכים לו.
הרי אם יהיו שניהם מוכשרים מאד לעבודה, ואף אחד מהם לא יהיה מוכשר לטיפול בילדים, גידולם וחינוכם, לא יחזיק הבית הרבה זמן מעמד בשלווה ובביטחון, ולהיפך; אם שניהם יהיו מוכשרים לטיפול פנימי בבית וגידול הילדים בנחת ובשמחה, אך אף אחד מהם לא יצא לעבוד כיוון שזה לא התפקיד אליו הוא מתחבר, גם במצב כזה יקרוס הבית מהר מאד, ולא יהיה להם לחם להאכיל את פיות ילדיהם האהובים.
3. מילוי תפקידם בעולם
לאיש ולאישה תפקיד זהה: לקדש שם שמיים. אולם הדרך שבה הם מקיימים את שליחותם, שונה האחד מהשני. איש במהותו חיצוני. הוא “שר החוץ” המנהל את העניינים מהבית כלפי חוץ, כשם שישב אברהם אבינו בפתח האוהל ופניו כלפי חוץ, מצפות לאורחים, בעוד שרה אימנו ישבה באוהל עצמו וארגנה את הכנסת האורחים ביעילות מתוך ביתה, מכאן שאישה במהותה פנימית יותר: “כל כבודה בת מלך פנימה” (תהילים מה, יד).
תכונות האיש באות לידי ביטוי במילוי שליחותו בעולם הזה, דרך היציבות והשכל הישר העוזרים לו להתמיד בלימוד התורה, בתפילה שלוש פעמים ביום ובפרנסת בני ביתו. וכך גם יתר תכונותיו עוזרות לו למלא את תפקידו בעולם.
אמר הרב פינקוס זצ”ל בשם חז”ל, כי עמוד העולם שהאיש מחזיק – הוא התורה. לו עבר האיש לידות, שינויים הורמונאליים וטלטלות כאישה, לא היה מצליח להכיל תכלית זו. ואילו האישה משופעת ברגש חם, אשר מסייע לה בתפילותיה.
שלושת המצוות המאפיינות את האישה היהודייה הן: הפרשת חלה, שמירת טהרת המשפחה והדלקת נרות שבת וחג. בשלושת המצוות הללו יש עת רצון, אשר האישה יודעת לשפוך את ליבה ודמעותיה בפני בוראה, ברגש רב. החום, הרגשנות והאהבה שנטועים בה עוזרים לה בגידול ילדיה, היא מחדירה בהם אמונה וערכים. גם יכולת ההקשבה שלה עוזרת לה לשדר אמפתיה לילדיה. בנוסף, לאישה יכולת תמרון ומעבר מדבר לדבר ולעסוק בעניינים רבים בו זמנית. התכונות האלה אכן מסייעות לה להצליח לתמרן בין ריבוי תפקידיה, להכיל ברוך ואהבה את ילדיה ולחנך אותם בגמישות ובהבנה.
נראה, אם כך, כי בני הזוג בתכונותיהם ובתפקידיהם הכלליים והפרטיים, מהווים יחד שלמות שאין דומה לה.
לסיכום, בורא העולם ברא את שני בני הזוג שונים איש מרעהו שינוי יסודי ועמוק. מלבד השוני הפיזיולוגי הם שונים גם בטבעם ובמהותם הפנימית. דווקא השוני ביניהם הוא שמחבר ומביא להשלמה ביניהם. תכונות האופי שונות הן של האיש והן של האישה בכדי שיתאפשר להם למלא את תפקידם הצורה הטובה ביותר.
