כאשר אחד הילדים לא מקבל את בן/ת הזוג החדשים, זה פחות בגלל התנהגותו ו/או אישיותו של בן/ת הזוג ויותר בגלל קשיים רגשיים של הילד. קשיים רגשיים אלה יכולים להיות התנסות קודמת לא טובה עם בן/ת זוג חדשים קודמים (“למה לי מהר להתקשר? בין כה וכה הם נעלמים מהר”); ו/או פחדי נטישה בגלל חשש הילד שההורה יעביר את נאמנותו לבן/ת הזוג החדשים (“הוא/יא כבר לא אוהב אותי יותר. יש לו/ה כבר מישהו חדש לאהוב”); ו/או קונפליקט נאמנות פנימי של הילד, התופס את ההתקשרות לבן/ת הזוג החדש/ה כבגידה בהורה הביולוגי (בין אם במקרה של גירושים ובין אם במקרה של פטירת ההורה הביולוגי).לכן, רצוי שההורה (ולא בן/ת הזוג) ידבר עם הילד, ינסה להבין את התנגדותו ויגלה אמפתיה לרגשותיו. במקביל חשוב שיסביר שוב ושוב שהתקשרותו עם בן/ת הזוג אינה עומדת בשום אופן בסתירה לאהבתו לילדיו, וכן שהם אינם צריכים בהכרח לאהוב את בן/ת הזוג אלא רקלהיות סבלניים. הכלל הנכון במקרים רבים בחיים – “ההולך לאט, מגיע מהר”, נכון במיוחד בפרק ב’. הדינאמיקה המורכבת של פרק ב’ מחייבת זהירות ורגישות מרובים.על בני זוג להימנע מ ללחוץ: לא על בן הזוג, לא על ילדיו ולא על הילדים הביולוגיים ובעיקר לא על עצמם.על בן/ת הזוג החדשים לגלות סבלנות לתהליך השתלבותם במשפחה ולנסות להתיידד עם הילדים במידה ובהדרגה.מה לעשות כאשר הילד דורש מההורה להפסיק את הקשר עם בן/ת הזוג?חשוב לזכור שהבעיה העיקרית של הילד אינה עם בן/ת הזוג אלא עם ההורה ו/או עם עצמו. ניתן לשער שאם ההורה יעזור לילד להירגע מחרדתו שמא יינטש על ידיו עקב הקשר החדש, יהיה קל יותר לילד לקבל את בן/ת הזוג. לכן, הבנה והתחשבות בצורכי הילד יכולים לסייע. יחד עם זאת, אל להורה לטעות ולתת לילד להבין שהוא עשוי לוותר על הקשר החדש בגלל התנגדותו של הילד. רגשות האשמה שהילד ירגיש עקב כך שהוא זה שגרם להפסקת הקשר ורגשות ההתמרמרות והכעס שירגיש כלפיו ההורה עקב כך, יזיקו לטווח ארוך לשניהםמה לעשות כאשר ילדי בני הזוג אינם מתחברים בקלות זה עם זה?גם כאן עדיף לא למהר ורצויי לא להתערב יותר מדי בהתפתחות היחסים בין הילדים. גם ילדים זקוקים לזמן כדי להתרגל זה לחברתו של זה, במיוחד כאשר הם בגילאים שונים, באים מרקע שונה (עיר וקיבוץ למשל) וכולי. ניתן לשער בביטחון שאם ההורים יגיעו להבנה ביניהם, היחסים בין ילדיהם יתפתחו מהר יחסית. כמו כן, כאשר הילדים הם בני אותו גיל פחות או יותר, ובמיוחד אם הם בגילאים צעירים, אין ספק שהם יגיעו במהרה ליחסי ידידות זה עם זה. גם אם זה לא יקרה, זה לא נורא. יש לזכור שגם במשפחות רגילות, אחים לא תמיד אוהבים אחד את השני ורבים ביניהם.עצות וטיפים כלליים נוספים:• אל תנסו בכוח להיות ההורה של ילדי בן/ת זוגכם. גם להיות מבוגר אחראי נוסף במשפחה זה מספיק טוב.• אל תצפו שמשפחתכם השנייה תהיה כמו הראשונה. היא תמיד תהיה אחרת.• עדיף לתמוך ולעודד את בן/ת זוגכם בקשיים שיש לו/ה עם ילדיו מאשר לבקרו/ה ולדכאו/ה.• זכרו שמוקדי הקשיים העיקריים בין בני הזוג של פרק ב’ הם בעיקר קונפליקטים סביב ילדים וכסף.• זוגיות טובה ראויה תמיד לטיפוח, במיוחד בפרק ב’, שבו במיוחד קל לאבדה.• הסבירו לילדי בן/ת הזוג: “אני לא בא/ה להחליף את אימא/אבא שלכם, אלא רק לחיות עם אבא/אימא שלכם”; “אינכם חייבים לאהוב אותי, אבל אני כן מצפה שתכבדו אותי ותתחשבו בי”; “אשמח להעניק לכם את מה שיש לי, אם תרצו לקבל ממני”.• הסבירו לילדיכם: “אהבתי לבן/ת זוגי ורצוני לחיות איתו/ה לעולם לא יבואו במקום אהבתי אליכם”; “אינכם חייבים לאהוב אותו/ה, אבל אני כן מצפה שתכבדו אותו/ה ותתחשבו בו/ה”; “אשמח אם תרצו לקבל ממנו/ה את מה שהוא/היא יכולים להעניק לכם”.• פנו לייעוץ ולהדרכה לא רק אחרי הנישואים השניים, אלא גם לפניהם. אפשר להימנע כך מטעויות ולחסוך כאב רב(ח. עמית)• נישואים שניים הם נושא מורכב, אבל בהחלט אפשרי. עם זאת, במקרים רבים מתעוררים קשיים, ואם אכן כך קרה, מומלץ מאוד לפנות ליועץ זוגי, שהתמחה גם בנושא של נישואים שניים, ולטפל בקשיים. ככל שהקושי יזוהה מוקדם יותר, ויטופל, תמנע עוגמת נפש מיותרת, והבית השני יבנה לבניין עדי-עד.
