בעת מצוקה וטראומה משרד הבריאות ממליץ להשתמש עם מודל מעש”ה ככלי לעזרה ראשונה וליציבות רגשית בזמן משבר.
שרויים אנו עדיין בעיצומם של ימי האבל על האסון הנורא שהתרחש במירון, הלב ממאן להאמין ולהכיל את גודל השבר, ביום שפסקו תלמידי ר”ע מלמות, ידענו את אחד האסונות הכבדים במיתת ארבעים וחמישה קרבנות ציבור שעלו בטהרה השמיימה.
כהורים, מטפלים ומחנכים מוטלת עלינו ההתמודדות עם ילדים ונערים רבים שהיו עדי שמיעה או למצער עדי ראייה לאסון הנורא, ועלינו לסייע בעדם להכיל את השכול והכאב בצורה שלא תותיר אותם פצועים וחבולים בחייהם.
בעת מצוקה וטראומה משרד הבריאות ממליץ להשתמש עם מודל מעש”ה ככלי לעזרה ראשונה וליציבות רגשית בזמן משבר.
המודל מאפשר לכל אדם להגיש בעצמו עזרה ראשונה נפשית לחברו, לתמוך בו ולהחזירו למצב תפקודי תקין אף ללא כל ידע מקצועי מוקדם.
להלן הסבר על המודל:
מ’ – מחויבות וקשר:
ככלל, אדם הנמצא במצוקה חש בודד, הבדידות מחריפה את הלחץ ותחושת חוסר המסוגלות. לכן, על מנת לצמצם את תחושת הבדידות, ולתת תמיכה עלינו להדגיש : אני איתך, אני קשוב אליך ורוצה לשמוע אותך, אנחנו נעבור את המצב הזה ביחד’, “אני כאן איתך ולא הולך לשום מקום”. ובכך לשלוח לו מסר של לכידות וקשר אישי שילוו אותו.
ע’ – עידוד לפעילות יעילה: יש לעודד את הנפגע לפעול כדי לסייע לעצמו ולסביבה, על ידי הוראות פשוטות, שמטרתן להפעיל אותו בהקשר של האירוע.
יש לגרום לו לפעול בעצמו, לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע. לדוגמה באסון מירון: עידוד לפעילות אישית יעילה, על ידי הבנה שאין לנו איך לרפא את החולים פיזית, ולכן נתמקד בפעולות נכונות שאנו יכולים לפעול על מנת לקדם את עצמנו ואולי גם את האחרים, כמו לימוד לע”נ הנספים ואמירת פרקי תהילים לרפואת הפצועים
ש’ – שאלות מחייבות מחשבה: ערוץ התקשורת עם הנפגע צריך להיות ערוץ שכלי ולא ערוץ רגשי. לא לעודד את הנפגע להביע את רגשותיו במהלך האירוע ואחריו.
אפשר לומר: “עם מי נסעת למירון ?” “באיזה שעה הגעת לשם?” כלומר, שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת הרגש.
ה’ – הבניית וארגון האירוע:
להבניה וארגון יש משנה חשיבות, עקב המידע הרב שהתקשורת לסוגיה כל הזמן מפיצה, וחלק גדול ממנו מלא בעיוותים או בהפחדות שווא. כשמסבירים את המידע חשוב להסביר בצורה רגועה את המצב העדכני בצורה מעודנת ולפי רמת הגיל.
באסון מירון לדוגמא, מומלץ לומר: “יקירי, האירוע הסתיים. עכשיו הכל כבר מאחורינו”.
טראומה יכולה להשפיע על האדם במגוון ערוצים:
חודרנות – מצב בו הילד מתעסק כל הזמן סביב הנושא הטראומטי ואינו מסוגל להשתחרר ממנו
הימנעות וחרדה – הוא לא מסוגל לשמוע את הנושא או לדבר עליו
עוררות יתר – קשיים בשינה, סף תסכול נמוך והתקפי זעם. בקרב ילדים, במקרים קיצוניים הקושי יכול אף להשפיע על נסיגה בהתפתחות הרגשית או השפתית.
אין ספק שהתגובות וההסתכלות של הילד תלויות באופיו ובמבנה האישיות שלו, עד כמה הוא רגיש או חרדתי.
לכן כל ילד יחווה את האירוע בצורה אחרת ולכל ילד צריך לגשת בצורה אחרת.
אם אתם מרגישים שילדכם לוקח את זה בצורה קשה מדי, אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי.
אגודת היועצים והמטפלים במשפחה פתחה קו סיוע לתמיכה נפשית ללא עלות, התקשרו עוד היום 2837*
