מי מסתתר מאחורי המסכה?
אני!!!
למה מסכה? מה תפקידה בחיינו? האם המסכה בשבילנו היא רק מוצר בידורי או מבט אל המאוויים והפחדים שלנו?
מה אנחנו מסתירים ולמה אנחנו זקוקים להסתרה? האם אנחנו מסתתרים מעצמנו ומאחרים?
פורים בפתח וזה הזמן להסתכל פנימה על המאוויים, הפחדים והצורך שבהסתרת חלקים בחיצוניות שלנו ובאישיותנו.
אנחנו מורידים מסך ומאמצים מסכה לתדמית שלנו כי אף אחד ואחת מאיתנו לא רוצה להפגין חולשות, חוסר מיומנויות, כתמים בחיינו וכישלונות, לא עלינו.
כולנו רוצים להיראות במיטבנו ואף מאמצים תדמית (מסכה) שתקדם אותנו בחברה ואף תעזור לנו לחפות על פחדינו.
פורים מגשים לנו חלומות ומאווים נסתרים להיות הדמות המיוחלת בחברה ובכלל דמות שרצינו להזדהות איתה ולא יכולנו.
בחסידות, בספר התניא (פרק ד’) כתוב שישנם שלושה לבושים לנשמה – מחשבה דיבור ומעשה. המחשבות, הדיבורים, המעשים וגם הבגדים הם מכסים, מצמצמים, מגדירים וגם מבטאים, מגלים מספרים,
כל יום וכל רגע את מי שאני. מי אני? נשמה, מופשטת, אינסופית, עצומה, גדולה ומופלאה, והלבושים שלי מגלים ומבטאים את זה.
כולנו מורידים מסך על מה שאנחנו לא רוצים לראות ושמים את מסכת חיינו.
פורים הוא חג של שמחה והמנהג להתחפש בו מגביר את השמחה.
המנהג משקף את רעיון היפוך הגורל כפי שקרה בסיפור מגילת אסתר, בו המן רקם מזימה להרוג את היהודים בחודש אדר, אך הגורל התהפך והמן וכל בניו נתלו על העץ שהמן הכין כדי לתלות עליו את מרדכי.
“ונהפוך הוא”, אסתר המלכה לא גילתה לאחשוורוש כי היא יהודייה וצדקת נסתרת, וכדרכם של צדיקים להסתיר את חסידותה וגדולתה, וכל כולה שליחותה היא לשם שמיים להצלת העם היהודי. “.(מגילת אסתר ט’, א’)
זמן התרחשות המאורעות במגילת אסתר היה בתקופת הגלות, כשאור השראת השכינה היה מצוי בהסתר, והיה לחץ חומרי-רוחני של חברה ללא ערכים מקודשים (מלכות אחשוורוש).
ורק במיצוי הבחירה של נפש טהורה ניתן היה לזכות להשגחה אלוקית גדולה, אבל לא בִנסים גלויים, אלא רק בנסתרים.
המגילה באה לגלות וללמד אותנו , שחייבים להסיר את המסכה, המכסה את הנסתר. ומכאן שמה של המגילה – מגילת אסתר. לדברי חז”ל ( חולין קלט ע”ב( “כל הכתוב במגילה כתוב בהסתר” ובתורה, בדברים ל”א,י”ח “ואנכי הסתר אסתיר”.
בעולם התיאטרון והבמה, שייקספיר מדגיש באמירתו הידועה “כל העולם במה וכולנו שחקנים בו”, הוא מדמה את מציאות חיינו לקרנבל של טשטוש זהויות והטעיות.
במידה מסוימת האמת היא שכולנו חובשי מסכות, הפסיכולוג יונג העניק את הכינוי ‘פרסונה’ לפני היומיום של האדם הבוגר,
המציגים את דמותו כלפי העולם כפי שהוא מעוניין שיראו אותו ולאו דווקא את אישיותו כפי שהיא באמת.
כמו דמויות המגילה ומלכות אחשוורוש, בעולם שהוא כביכול מסודר ורציונלי –
לעיתים המסכה תענה לנו על הצורך בהבלטה של מציאות אחרת ולעיתים החיבור למציאות בה אנו חיים כחלק מהתרבות בה נולדנו. למציאות טובה או רעה, זוהי מציאות חיינו.
