שגרה מקנה לילד תחושת ביטחון. מגיל צעיר מאד ילד מפתח תלות בשגרה. ילד בגיל קטן מתחיל “לבדוק גבולות”. הוא עושה מעשים שמפרים את הכללים וממתין לראות מה תהיה תגובת ההורה. ככל שתגובת ההורה עקבית, הילד מרגיש מוגן ובטוח. ככל שהתגובה משתנה מהפעם הקודמת, ככה הילד נכנס לבלבול וחוסר איזון. הוא מזמין, בהתנהגותו בהמשך, את התגובה הבאה, “שיכריע ביניהם”. שגרה מרגיע כי הילד יודע מה לצפות.
שגרה משחקת תפקיד מרכזי בפיתוח תובנות של התנהגות “מוסרית”. ההתנהגות המוסרית של ילד קטן ועד לפני גיל שלוש עשרה מבוססת על חיקוי וריצוי [למצוא חן] של גורמי סמכות. אין לו הבנה מוסרית מפותחת אבל יש לו התנהגות מוסרית, שמקבלת עידוד מהמשוב של הסביבה המחנכת. בנוסף, השגרה מלמדת אותו תכני התמודדות עם העולם ואתגריו.
נקלענו בעת האחרונה להפרת האיזון, לפגיעה בשגרה. הרגלים שהופנמו לאורך שנים ונעשו מובנים מאליהם, נעלמו באחת , בלי התראה מוקדמת. השגרה המוכרת הפכה להיות, במקרה הטוב, געגוע, ובמקרה הפחות טוב כעפרא דארעא. ניסיוננו להחליף את השגרה הנעלמת עם שגרה חדשה לא נקלט בקלות כמטבע עובר לסוחר. יש המון חריכות, שבאות לידי ביטוי בהתנגדויות פעילות או בשב ואל תעשה. יש בנו תחושת חוסר אונים מול האתגר ותחושת תסכול בעקבות ההשקעה המרובה הנדרשת כדי להגיע להישגים זעירים.
למזלנו, תפיסת עולמנו מחנך אותנו שבכל משבר יש תועלת. אם ננשום עמוק ונתגבר על תחושת חוסר האונים לכמה דקות, נוכל לעצב לעצמנו מפת דרך שתכתיב את יחסנו לילדנו בעת המשבר, ויהפוך את תחושות פחד ויאוש לתכני העצמה ותקווה.
נחוץ בזירה ההורית ובזירה החינוכית לזכור שהמטרה הראשונה במעלה היא להעניק לילד תחושה טובה בעצמו, להעלות לו את הדימוי העצמי. העלאת דימוי עצמי יחזק אותו מול תקלות וכישלונות ויעזור לו להרגיש שהוא יכול לבחור להיות חלק מפתרון במקום להיות תקוע כחלק מהבעיה או הקושי.
עקב כך, כשאנחנו בונים את השגרה החדשה, צריכים לשאול את עצמנו, האם בתוכה יש הזדמנות לילד להרגיש טוב עם עצמו. אם כן, זה יגביר את רצונו להתמיד. במידה שלא, הוא ינסה לברוח או להתחמק. למידה מהווה חוויה שמשרת את המטרה של הקניית תחושה חיובית וטובה לילד. חוסר למידה או כישלון בלמידה מביאות ילד לתחושה שלילית בעצמו ורתיעה מלהתמודד בהמשך. הנעת הלימוד מושתתת על חוויות של הצלחה עם נקודות רחוקות של כישלונות. התמודדות עם כישלון נעשה מוצלח כשהכישלון בא לאחר רצף של הצלחות.
בנוסף להצלחה לימודית יש עוד אלמנט חשוב שמשפיע על תחושה טובה של הילד בעצמו. אלמנט זה הוא הקשר האישי בינו ובין הגורם סמכות, ההורה או המורה[מלמד]. הורים לפעמים מרבים בחינוך על חשבון הקשר האישי. כפייה, מרות, עימותים, עונשים, השפלות וכעסים לפעמים מהווים תווי הרעש רקע כשמנסים להקנות לילד הרגלים חינוכיים נכונים. ואחוז מהזמן ניסיונות חינוך אלו משיגים “יצא שכרו בהפסדו”. אם מקפידים שהחוויה הלימודית תלווה בקשר אישי תומך, מכיל, מעריך ומעריץ, אזי, הילד יצא עם תחושת אהבת הלימוד, שתוביל לתוספת מוטיבציה בהמשך.
לסיכום, למידה או מודעות הילד ללמידה של עצמו, וקשר אישי, הבנוי על לדון את הילד לכף זכות ולקבל אותו בסבר פנים יפות, יהוו תשתית מוצלחת לקחת כל שגרה, ככל שהשגרה רחוקה משגרות מוכרות, ולכונן אותו כחלק מזרימת ההתפתחות הלימודית והרגשית של הילד.
מיכאל שטריק, פסיכולוג חינוכי מומחה
